המסע שלי

היי אני דודי סיני, ירושלמי במקור כיום מתגורר במושב בני דרום.

נשוי לטלי ואבא לנעמה, איתן, אביתר ועלמא.

באחד עשרה שנים האחרונות אני חי ונושם טכנולוגיה וחדשנות.

ההכשרה הרשמית שלי היא תאטרון

אני בוגר הסטודיו לתאטרון של יורם לוינשטיין, 3 שנים מפרכות(!) לא יאמן, אבל שם הכל התחיל.

כבר באמצע שנה ב' ידעתי שאני לא הולך לעבוד בתאטרון, לא כי הרגשתי שלא הייתי מוכשר, להפך, האמנתי שאצליח במקצוע, פשוט לא הייתי מוכן לשלם את "מחיר החיים" של שחקן תאטרון. אין שבתות, אין חגים, אין ילדים ואין משפחה. היה נראה כי חרדת הקודש של התאטרון צריכה לגבור על הכל. במבט לאחור אני לא בטוח שזה באמת כך, הרבה שחקנים שאני מכיר חיים חיים מאושרים ומלאים, אבל כך זה הצטייר בעיני בזמנו, שאני אהיה חייב לוותר על החיים כדי להתפרנס מתאטרון וזה מה שדחף אותי לעסוק באהבה השניה שלי, לה שמות רבים: טכנולוגיה, קידמה, חדשנות, בחירה שהתבררה כמוצלחת מאד.

הכשרות טכנולוגיות

מייד בסוף לימודי לקחתי קורס ניהול רשתות (MCSE) בהתמחות אבטחת מידע בטכניון בשיתוף עם SeeScurity של אבי וייסמן, אני זוכר שמה שגרם לי לקחת דווקא את הקורס הזה היה מודל 7 השכבות שהגעתי אליו ממש במקרה, הדהים אותי מורכבות הפרוטוקול וכמה שלבים עוברים בדרך לקבלת דף אינטרנט פשוט, אבל זה סיפור אחר כבר..

תוך כדי הקורס התקבלתי לעבוד בחברת KMT כמנהל רשת. תוך חודשיים קיבלתי את האחריות לניהול את הלקוח הכי גדול של החברה.

תוך כדי העבודה הבנתי שמאד מעניין אותי פיתוח, אז שוב טכניון, שוב לימודי ערב, #C ו- Dot Net  היו כל עולמי.

פיתחתי שלל תוכנות ואתרים וזו היתה תקופה מרגשת ומלמדת מאד!

אחרי 3 שנים ומשהו אינטנסיביות ב KMT ולאחר פרויקט וירטואליזציה גדול שיזמתי וניהלתי עבור הלקוח, עברתי לעבוד אצל הלקוח עצמו כאיש אפליקציות.

הייתי מאושר, להתעסק בפיתוח ועוד עבור מערכות אבחון טרום לידתי, היתה תחושה של שליחות.

במשך כ 3 שנים תרתי את הארץ לאורכה ולרוחבה כדי לתמוך במערכות שכמובן לא מחוברות לרשת האינטרנט כך שלא ניתן היה להתחבר מרחוק. כשהייתה תקלה במערכת, באג או כל בעיה אחרת (כמו טעות משתמש למשל… ) הייתי לוקח את הרכב ונוסע לחיפה וגם לנהריה.

החברה הלכה וגדלה, וכך גם תחומי האחריות הפנים ארגוניות.

עד אז לא הייתה ישות בארגון שידעה לנהל את כל מערכות המידע.

זיהיתי את הצורך באחד שינהל את כל ספקי המחשוב המתרבים, יסדיר את נהלי המחשוב, אחד שמבין מחשוב וטכנולוגיה אבל גם, ואף יותר חשוב, מבין את העסק והלקוחות ויודע לחבר בין שני העולמות, המחשובי טכנולוגי והעסקי והכי חשוב אחד שידע לתרגם את כל זה לשפת המנהלים כדי שיוכלו לקבל החלטות טובות יותר. אז לא ידעתי שיש כזה תפקיד וקוראים לזה מנמ"ר.

צריך להתחיל איפשהו!

לברוא יש מאין?! הבנתי שאני לא אוכל לעשות את כל זה לבדי אבל אחד צריך להתחיל.

שקדתי המשך שבועות על מצגת כדי להציג את הרעיון למנהלים ולהסביר להם מדוע ישות כזאת, מחלקת מערכות מידע, הכרחית בארגון מתפתח וגדל כמו שלנו? מה תחומי האחריות שלה? מה גודל המחלקה יהיה? מי כפוף לה ולמי היא כפופה? כמה זה יעלה?

זוכרים את לימודי התאטרון? הנה הם הולכים להשתלם שוב!

היום הגיע, מצגת של 25 דקות, הקפדתי לא יותר, למזלי בארגון שלנו יש הנהלה פתוחה ומקבלת שינויים, הם הקשיבו, הבינו את הצורך ונתנו לי GO.

בוא…עשה סיפור ארוך קצר!

אחרי שנתיים של העברת האחריות של האפליקציות לבחור החדש, בנייית השלד הארגוני, הבנת המחלקה והמבנה שלה, גיוס מקצוען SYSTEM, גיוס מקצוען ERP, יכולתי לומר שהמחלקה חיה ונושמת תהליכים ומבינה ברמה נדרשת את העסק והדרישות שלו.

תוך כדי התהליך סיימתי קורס מנהלי מערכות מידע של הטכניון CIO.

קורס מעולה ומומלץ עם מרצים מכל קשת תחומי האחריות של מערכות מידע, יצאתי משם עם הרבה כלים ותובנות על איך צריכה להיות בנויה המחלקה שלנו וגם הכנתי תוכנית חומש למחלקה שהוצגה בפני המנהלים.

ומה עכשיו?

היום (2019) אנחנו כבר כ 5 שנים אחרי הקמת המחלקה.

ברוך השם החברה באמת גדלה והתפתחה כמצופה ממנה ואף הכפילה את עצמה בתחומי האחריות שהיא מרכזת.

המחלקה הפכה להיות PIVOT מרכזי בחברה מלבד ה – Keep the lights on ופיתוח ERP (פריוריטי) יש לנו גם BI, אבטחת מידע (עם תקן 27001), WMS, אוטומציה של תהליכים, POD (נהגים), אפליקציות מכירה, אתרי אינטרנט ועוד ועוד.

ונסיים בתובנה

לאחר שנכנסתי לעולם הטכנולוגיה עברו שנים מעטות שקצת (אוקיי יותר מקצת) חשתי תחושת פספוס שבחרתי במקצוע התאטרון להיות המייג'ור שלי ולא מדעי המחשב או מערכות מידע, "בזבזתי 3 שנים מחיי לריק", אולי אם הייתי בוחר ללמוד מערכות מידע או מדעי המחשב היום כבר הייתי נוגע בשמיים…?

אולי זה נכון… ואולי לא, מה שבטוח שהיום אני מבין ששלוש השנים של לימודי התאטרון נתנו לי כישורי ניהול רבים שהקפיצו אותי קדימה ובידלו מרבים וטובים אחרים.

אולי יום אחד אפתח סדנה למנהלים, ללמד איך להשתמש בכלים  שהתאטרון מציע, כמו איך עומדים מול קהל, איך לדבר לקהל או עם הקהל… אבל זה עוד חזון למועד. מי יודע אולי יום אחד.

אבא שלי אמר לי פעם: "תמיד טוב ללמוד ולא משנה מה"המשפט הזה מלווה אותי מאז.

תרגישו חופשי ליצור קשר או להגיב ?